trnsprnt

חופש מידע ושקיפות בישראל

אמיתי זיו

התנצלות תחילה: אני דוגר על הסיפור הזה מלא זמן. חצי שנה. דחיתי את הטיפול בגלל עומס בעבודה ובחיים אבל עכשיו הגיע הזמן. בצירוף נסיבות, אליעזר (צ'ייני) מרום מונה להיות פרויקטור הצפון, ובמקביל וועדת החקירה הממלכתית של פרשת הצוללות שלחה מכתבי אזהרה לכמה מגיבורי הפרשה החמורה הזו (מרום אינו אחד מהם). עוד הקדמה חשובה: בסיפור הזה אני לא מאשים את צ'ייני בכלום מלבד תמימות, הוא כנראה הקורבן. וכרגיל, הרוב מבוסס על מקורות גלויים, אבל עשיתי גם כמה שיחות. נתחיל:

בינואר 2023 נרשמה בניקוסיה קפריסין חברת תעופה חדשה – Airwaze Limited. מתחתיה נרשמה חברה אחרת, תפעולית, בשם SkyFive Aviation, שאמורה הייתה לתפעל חברת תעופה חדשה, תחת השם של חברת האם דווקא: Airwaze.

לחברת התעופה שני בעלי מניות: בעל מניות הרוב החברה הוא אליעזר צ'ייני מרום שהחזיק/מחזיק בה 51%. בעל מניות שני בחברה הוא דוד (דודי) שטרנברג שהחזיק בה 49%. כפי הנראה, מרום היה נחוץ למיזם כי החוק האירופי מחייב אזרחות EU כדי להיות בעלים של חברת תעופה ביבשת. ולמרום יש אזרחות גרמנית.

מיהו אליעזר מרום?

על מרום לא צריך להרחיב, הוא גנרל, שכיהן בתפקידו האחרון בצבא כמפקד חיל הים ושוחרר בדרגת אלוף. הוא עלה לכותרות לאורך השנים בארבע הזדמנויות:

הראשונה, פרשת הדרגות. ביוני 2008 פורסם ב”הארץ” כי מרום הציג את עצמו לפני קולגות של חילות זרים עם דרגות רב-אלוף על כתפיו. “גם בכרטיס הביקור שלו ובמהדורה האנגלית של אתר חיל הים הוא הציג את עצמו כרב-אלוף”, נכתב*.

השנייה היא פרשת החשפנית. נכתב שהוא בילה, לפי מספר עדויות, במועדוניי חשפנות בתל אביב כמבקר קבוע (שם חשבו שהוא עובד זר סיני, בשל מראהו). הוא מצידו טען כי מדובר במעידה חד פעמית, ושהוא “הגיע למסיבה של חבר”. על כך הוא ננזף בידי הרמטכ”ל דאז גבי אשכנזי בשל התנהגות שאינה הולמת קצין.

הפרשה השלישית, והמשמעותית היא פרשת רכש הצוללות: ב-2017 הוא נחקר באזהרה בפרשת הצוללות; פרקליטות המדינה החליטה להעמידו לדין בגין לקיחת שוחד, הלבנת הון ועבירות מס. אך ב-2021 הוחלט לסגור את התיק לאחר שנמצאו ראיות שזיכו אותו מאשמה. כידוע, מנדט וועדת החקירה הממלכתית לעניין רכש כלי השיט מונע ממנה לעסוק בכל מי ש”טופל” כבר במסגרת ההליך הפלילי, וכך צ'ייני אינו תחת המנדט של הוועדה הנוכחית, לא קיבל מכתב אזהרה וכדומה, אך יהיה מעניין לקרוא את המסקנות הסופית של הוועדה.

הפרשה הרביעית, האקטואלית היא המינוי לפרויקטור הצפון. כידוע, במקור כבר הוחלט למנות את אבי כהן סקלי כפרויקטור הצפון. אך המינוי הזה הוכשל על ידי אוסנת מארק ושרה נתניהו מסיבות פוליטיות והיה צריך למנות אדם אחר. מרום מונה בלי מכרז לתפקיד, עם משכורת נאה של מנכ”ל משרד ממשלתי.

בשנים האחרונות מרום הוא חבר תנועת ה”בטחוניסטים”, מבקר קבוע באולפנים וידוע בעמדותיו הנציות. מרום התבטא בעד מתווה הגז שקידם נתניהו והתבטא גם נגד המחאה לבלימת הרפורמה המשפטית.

מיהו דודי שטרנברג?

הכוכב השני של הפרשה מוכר הרבה פחות. שמו דודי שטרנברג והוא נוכל סדרתי.  אני נתקלתי בו בפעם הראשונה (אך לא האחרונה) בפרשת “הלו” שהתפוצצה ב-2012. אלו היו הימים שטריאופול הסלולר החל להיסדק ובין הסדקים החלו להיכנס מפעילות סלולר חדשות: בתחילה מחוסרות תשתית (MVNO) ומאוחר יותר בעלות תשתית.

הלו (זה היה שם המותג החברה נקראה הילת) הייתה חלק מהגל הזה. היא השיקה פעילות בתחילה בתור חברת שיחות לחו”ל, תחת הקידומת 015 ומאוחר יותר כינסה מסיבת עיתונאים והכריזה על כניסה לשוק הסלולר במודל וירטואלי. אנחנו מדברים מספר חודשים לפני שגולן טלקום נכנסה לשוק.

בשתי הפעילויות, השיחות הבינלאומיות והסלולר, כבר מההשקה החברה הייתה סופר אטרקטיבית במחיר, ממש ברמה מחשידה. היא גם הלכה בגדול, שכרה משרדים רחבי ידיים, רכשה תוכנות, גייסה טאלנט לקמפיין פרסומי. אלא שמגדל הקלפים התרסק מהר מאד. עוד ביום מסיבת העיתונאים, התברר שאין לחברה הסכם “אירוח” עם אחת ממפעילות הסלולר, תנאי הכרחי לפעילות מפעילה וירטואלית. עוד היה ברור שהמחירים שהיא הכריזה עליהם הפסדיים מרמת הגולם.

כמעט מיד התברר בנוסף: דודי שטרנברג, איש המפתח מאחורי החברה, הוא נוכל סדרתי. דפוס הפעולה הוא דומה: בשלב הראשון שטרנברג חובר לכיסים עמוקים. בשלב השני הוא מוצא שוק יעד גדול כלשהו. בשלב השלישי הוא מציע קונפסט ומוצר חדשני לאותו שוק, הן ברמת השקיפות והן במחירים. בשלב הרביעי נבנית חברה עתירת הוצאות. בשלב החמישי הכל מתפרק, כי אין מאיפה להביא את הכסף. אך שטרנברג כמעט תמיד אינו בעל השליטה, ולפעמים אפילו אינו נושא משרה רשמי בחברה אלא רק “יועץ”, למרות שבפועל הוא ה”מוציא והמביא” בחברה.

במסגרת קריסת הלו התגלה (טוב אני גיליתי) את כל ההיסטוריה העבריינית של דודי שטרנברג. התברר שעוד קודם להלו הוא הקים מיזם תקשורת דומה בפנמה בשם Simple. אותו דפוס: משרדים יפים, קמפיין, מחיר אטרקטיבי וקריסה מפוארת. בישראל הוא היה מעורב שני מיזמי תוכן סלולרי אחרים שקרסו: פופיק ו-SMS Winner. בכל מקום שטרנברג משאיר אחריו שובל של חובות – לעובדים, לספקים, לרגולטורים, לשותפים, לבנקים – 54 מיליון שקל בפרשת הלו לבדה. הוא עובר בין מדינות (פנמה, מיאמי), מסתבך עם מוסדות פיננסים שונים; בדרך יש גם נשים, ילדים מספר; הוא נהיה חרדי, ואז שוב חילוני, אבל תמיד תחת שמו.

תוכלו לקרוא כאן את דו”ח המפרק של הילת/הלו. מסמך מגניב.

אבל שטרנברג יוצא יבש יחסית מפרשת “הלו” כי הוא לא בעל משרה בחברה, וממשיך בדרכו הנכלולית. הוא נהיה “האקר” לתקופה וכביכול מנסה למכור תוכנת ריגול למדינה דיקטטורית, והסיפור מסתבך. על הדרך מסתבר שהוא היה מעורב גם בחברת פורקס – שקרסה באופן דומה. היה ברור שזה רק עניין של זמן עד לעקיצה הבאה.

מיזם התעופה

מיזם התעופה הקפריסאי אינו שונה מהמודוס אופרנדי הקבוע של שטרנברג. הוא מצליח לגייס לצידו שני אנשי עסקים ישראלים: אליעזר צ'ייני מרום, ועוד אדם בשם רמי דמרי – דירקטור בחברה, משקיע קטן בה, ודמות משנה בעלילה.

התוכניות של Airwaze, גרנדיוזיות – לחולל מהפכה בענף התעופה העולמית. התוכנית העסקית של החברה דיברה על מחיר אחד ושקוף לכרטיס במקום התמחור הדינמי הנהוג היום בעולם התעופה. אפשרות לשנות כרטיס או לבטל כרטיס, בקלות. דובר על אינטרנט במטוסים ועל שירות הסעות מהיעדים על בסיס טסלות (!). דובר על ביטוח נסיעות, Esim, אפליקציה. והכל במחיר שהוא נמוך ב-25-30% מחברות ה-low cost הרגילות, כי החברה תכננה לחסוך על סוכנים ותקציבי פרסום ולמכור ישירות לצרכן. האם כל זה אפשרי בפועל? ספק.

אירווייז מכוונת ל-11 יעדי טיסה שונים ביניהם: בריסטול, תל אביב, רודוס, אתונה, מיקנוס ועוד מספר איים יווניים. החברה שוכרת אנשים בשכר גבוה, כולל אנשי תוכנה לפיתוח האפליקציה שתשרת את החברה. היא שוכרת טייסים, מכשירה דיילות. אפילו מפיקים סרטון תדמית.

עכשיו צריך מטוסים. איירוייז מתקשרת עם חברת MacQuarie AirFinance – ענקית תעופה מדבלין שלה מעל ל-250 מטוסים אותם היא מחכירה לחברות תעופה בכל העולם. איירוייז מתקשרת בחוזה לחכור שני מטוסי Airbus מדגם A320. הם אפילו נצבעים בלוגו החברה החדשה ופנים המטוס מותאם בהתאם לדרישות החברה (150 מושבים במקום 168). החברה מקבלת קוד: WZE וקול קריאה בקשר: אפרודיטה. תוכלו לראות את תמונת המטוס כאן.

מה עוד אנחנו יודעים על Airwze? החברה מעסיקה בשיאה עשרות עובדים (כ-80) בסך הכל – קפריסאים, בריטים, גרמנים – והם נחלקים בין צוות הטיסה ומטה החברה. משרדיה המרווחים נמצאים פאפוס, אגב בדיוק מעל Bank of Cyprus. גם הפעם, שטרנברג לא חוסך בהוצאות ובין היתר מתקין ג'קוזי על גג המשרדים.

קריסה צפויה

אבל בסוף צריך לשלם משכורות לעובדים ולספקים. אחרי החודשים הראשונים הכסף מתעכב ושטרנברג מאשים את הבירוקרטיה ואת הבנקים הקפריסאיים בסחבת ושלל תירוצים. בפברואר מופסק חוזה השכירות של המשרדים ועוד קודם לכן חברות הטלפון והחשמל דורשות תשלום – או ניתוק.

ב-22 בפברואר מנכ”ל החברה, וכדי לדייק אכתוב את שמו בלע”ז: Theodoros Ioannides, כותב מכתב לבורד ובעלי המניות: “אזהרה לגבי חובות החברה וצעדים מיידים”. הוא כותב: ספקים פועלים בכלים משפטיים נגדנו. משכורות לא שולמו מנובמבר 2023 וביטוח לאומי לא שולם מאז יולי 2023. הוא מספר כי כבר בנובמבר החברה נפרדה מ-40 עובדים. “אנחנו עומדים לאבד שליטה על האירועים”.

מספר עובדים בחברה פונים למשרד העבודה הקפרסיאי שפותח בחקירה בנושא (כפי שאושר לי בשיחה עמם) בעיקר סביב נושא ההפרשות כחוק לביטוח הלאומי הקפריסאי. סך הכל החובות מוערכים במיליוני יורו.

השאלות הפתוחות

נתיב הכסף וההונאה, ככל שהיתה כזו, אינו ברור. כפי הנראה שטרנברג הזרים את מרבית או כמעט כל הכסף לחברה, מחשבון בנק של מזרחי טפחות בירושלים. מה מקור הכסף? ומה הייתה התוכנית להמשך? אני לא יודע.

כן אפשר להגיד שב”הלו” שטרנברג מצא דרכים “לחלוב” את החברה בדרכים שונות ומגוונות – אם זה דרך ספקים שהיו קשורים למעשה אליו או דרך קרובי משפחה שלו. בדו”ח המפרק של הלו נכתב על: “נטילת כספים שלא כדין מקופת החברה והברחת רכוש”.

באשר לבני משפחה, לפחות שלושה היו מעורבים בחברה בדרך זו או אחרת: ברוריה זבולוני (חמותו, בוררת של העולם התחתון); חני זבולוני, שמונתה להיות היועצת המשפטית של החברה ושרי שטרנברג, אשתו – קוסמטיקאית בהשכלתה, שמונתה להיות משנה למנכ”ל עם שכר של 40 אלף שקל בחודש. כן נכתב על מקלטי מס בחו”ל אליהם הוברחו לכאורה כספים.

בחזרה ל-Airwaze. המקרה דומה לכל הנוכלויות הקודמות של דודי שטרנברג. מרום, הדמות הציבורית בפרשה, הוא כפי הנראה קורבן מוחלט נוסף של שטרנברג. אבל שאלה אחת פתוחה לגביו היא לגבי כושר השיפוט שלו. לא עושים בדיקת נאותות לפני כניסה להרפתקה עסקית כזו? במקרה הזה אפילו חיפוש גוגל – היה מספיק. ממרום נמסר בתגובה: “אני לא מעוניין להרחיב בעניין הזה, אני כבר לא שם”. מדודי שטרנברג לא נמסרה תגובה.

לבסוף, משיחותיי אני מבין שתם אך לא נשלם – ועוד נשמע על דודי שטרנברג בתקופה הקרובה ובהקשר לחברה אחרת.

* לעניין הדרגות, שני אנשים בוגרי חיל הים מסרו לי שזה שטויות, נוהג בחיל הים שנובע מפער בין מבנה סולם הדרגות שלנו ושל צבאות אחרים. התנצלות. טלח.

קרידיטים לתמונות: מרום, מתוך עמוד הויקיפדיה שלו: Tiffini M. Jones. תמונת המטוס מתוך חשבון הטוויטר של Eurospot. תמונת ברוריה זבולוני מתוך חשבון הטוויטר של ברק כהן, ללא קרדיט צלם – אשמח להוסיף.

אמיתי זיו

”... בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי...”

לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים מדאיגים לגבי קצב הירידה (הגירה) מישראל. בשנת 2023 ירדו מישראל 60 אלף אנשים, וזאת לעומת ממוצע של 40 אלף לאורך העשור הקודם. גם מספר העולים ירד ב-2023 ב-40% ביחס ל-2022 וסך הכל ישראל נמצאת במאזן הגירה שלילי. עוד מוקדם להגיד מה מלחמת “חברות ברזל” תעשה הן לירידה והן לעלייה לישראל.

דרך נוספת להסתכל על הסוגיה היא דרך הנתונים של “תושבים חוזרים”. תושב חוזר מוגדר על ידי משרד העלייה והקליטה בתור “אזרח ישראלי מעל גיל 17 שהיה תושב ישראל בעבר ושהה בחו”ל תקופה רצופה בת שנתיים לפחות לפני השיבה לישראל”. המעמד מקנה הטבות שונות לתושב החוזר שמחושבות על בסיס מספר השנים ששהה בחו”ל, ובראשן הקלות מס, כך שיש אינטרס ברור לחוזרים לדווח על חזרתם. אחר הנושא הזה אני עוקב כבר זמן מה, והגשתי בקשת חופש מידע בנושא למשרד העלייה לפני כ-7 חודשים. כעת הגיעו הנתונים (מעבר למועד המותר בחוק) והם מציגים תמונה מטרידה.

Manuel Schneider; CC BY 3.0

נתחיל עם סך הכל תושבים חוזרים: נכון לשנת 2018 נרשמו 7350 תושבים חוזרים בישראל. ב-2019 נרשמו 7430. ב-2020 חזרו לישראל 7995 אנשים (שנת שיא, בשל הקורונה), ב-2021 חזרו 6790 איש ואישה וב-2022 חזרו לישראל 6450 ישראלים. הממוצע של חמש השנים האלו הוא 7200 תושבים חוזרים לשנה. ואילו ב-2023 המספר צולל ל-3200 חוזרים. זאת אומרת ירידה של 55% במספר הישראלים שבחרו לחזור לישראל ב-2023. המספר לא הפתיע אותי. בדקתי את הנתון בעבר, עוד ב-tech12, זה בערך היה המספר כבר אז, ומאז פרצה המלחמה וגם הטיסות השתבשו.

בתוך הקטגוריה של תושבים חוזרים ישנן תת קטגוריות של “מדען חוזר” ו”יזם עסקי” חוזר. הראשון זכאי לסיוע מ”המכרז לקליטה במדע”, והשני זכאי לסיוע מאגף היזמות במשרד הקליטה. בין השנים 2018-2022 חזרו ונרשמו בכל שנה 55 מדענים בממוצע. ואילו בשנת 2023 המספר עמד על 5. בתת הקטגוריה של “יזם חוזר” נרשמו בין השנים 2018-2022 כ-293 יזמים חוזרים בשנה. בשנת 2023 המספר עמד על 29. זאת אומרת, בשתי הקטגוריות של מדענים ויזמים הייתה צניחה של כ-90% בחוזרים לישראל.

כדור שלג הרסני

אפשר בזהירות להעריך שכלל אוכלוסיית התושבים החוזרים היא באופן מסורתי “אוכלוסיה חזקה” ברובה – יזמי הייטק, עובדי הייטק או אנשים שחזרו מלימודים גבוהים בחו”ל. מבין כלל התושבים החוזרים, כ-40% מידי שנה הם מארה”ב, והיתר מזנב ארוך של מדינות. במילים אחרות, אנו עדים לתופעה של בריחת מוחות מישראל – חמורה מאי פעם. אם בעבר היתה מחזוריות של ישראלים שיוצאים לרילוקיישן וישראלים שחוזרים מרילוקיישן, כעת מספר החוזרים קטן משמעותית.

יש לכך השלכות על הכלכלה והאקדמיה. פרופ' דן בן דוד פרסם ב-2019 מאמר תחת הכותרת: Leaving the Promised land ובו הוא טען, בין היתר, שבריחת המוחות תכביד עוד יותר את נטל המס על שני העשירונים העליונים, שנושאים ממילא בנטל מס גבוה מהמקבילים שלהם ב-OECD.

באשר לאקדמיה, לפי מחקר שערכה עמותת Science Abroad ב-2018 נמצא ש-60% מהחוזרים משתלבים באקדמיה ובבתי החולים, ו-30% ישתלבו בחברות פרטיות בקשר לתחום לימודיהם. זאת אומרת כעת המחסור ברופאים יגדל וחברות של יזמים ישראלים במקור יוקמו בחו”ל. וכמו כדור שלג הרסני, פחות מחקר אקדמי משמעו פחות פטנטים, פחות חדשנות ופחות יזמות.

“המדינה שמפנה להם עורף”

אין מה להתחמק מדיון בסיבה. הסיבה לצניחה בישראלים החוזרים לישראל היא איומי הרפורמה המשפטית לאורך כל שנת 2023. “בלי דמוקרטיה אין אקדמיה” ו”בלי דמוקרטיה אין הייטק”, צעקו המפגינים, וצדקו.

מי שחקר את הנושא הם פרופ' יצחק ששון ופרופ' אנסטסיה גורודזייסקי מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. במרץ 2023 הם כתבו כך:

“רבים מהעוזבים הם ישראלים שיצאו לחו”ל לתקופות קצובות למטרות לימודים או רילוקיישן במסגרת העבודה. זו אוכלוסייה צעירה יחסית, המאופיינת בשיעור גבוה מהממוצע של בעלי השכלה גבוהה, וככל הנראה גם במאפיינים אישיותיים כגון נטייה ליזמות. כיום יותר מ-70% מהם שבים להתגורר בישראל בתוך שלוש שנים ולכן בריחת המוחות מוגבלת בהיקפה. הסכנה המיידית בניכור האוכלוסייה היצרנית אם כך אינה בעזיבה המונית של ישראלים בטווח הקצר, אלא באי חזרתם של ישראלים רבים השוהים כבר בחו”ל.

בנימין נתניהו. קובי בן גדעון; לע”מ

אם החקיקה הדרקונית תושלם, ראשונים לעזוב לבלי־שוב יהיו עשרות ואף מאות אלפי הישראלים שעברו להתגורר בחו”ל בשנים האחרונות. הם כבר שילמו את מחיר ההגירה וניצבים כעת בפני דילמה: האם לשוב למדינה שמפנה להם עורף או להישאר במקומם החדש. בהמשך יצטרפו אליהם ישראלים נוספים, בעיקר הצעירים והמוכשרים שבהם, שכבר לא רואים את עתידם בישראל. המחקר מלמד כי תהליכי הגירה מאופיינים בתגובת שרשרת שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לעצור אותה מרגע שהחלו”.

איום הרפורמה המשפטית נחלש, לפי שעה, אבל הממשלה הנוכחית פועלת בדרכים אחרות להחליש את הדמוקרטיה הישראלית, את מנגנוני הבקרה, האיזונים והבלמים, את השוויון בנטל, את חלוקת המשאבים הצודקת ואת החינוך (הממלכתי) בישראל. כך שלהערכתי לא צפוי שינוי במגמת בריחת המוחות והיא תימשך כל עוד נתניהו בשלטון.

כאן תוכלו לראות את הטבלאות במלואן.

אמיתי זיו

פקד גיא שירן הוא קצין בילוש של משטרת ישראל בתחנת ראשון לציון. במסגרת תפקידו קיבל שירן הרשאות לשימוש במערכות מודיעין משטרתיות שונות, מהן מסווגות. אלא ששירן השתמש במערכות שלא למטרתן: “במועדים המפורטים נכנס הנאשם למערכת והפיק מידע אודות אזרחים שונים”, נכתב במסמכי בית הדין המשטרתי לערעורים.

שירן “בירר” אודות חבר לשירות במג”ב, מכרה מאותה התקופה, בני משפחתה, קרוב משפחה של אשתו – כולל שתי ידיעות מסווגות לגביו – וכך עוד ועוד. לעיתים השתמש הפקד ב-User שלו, אבל השתמש גם בשם המשתמש של המפקד שלו, בעת שזה היה בחופשה – גם זה כמובן, בניגוד להוראות בטחון המידע של המשטרה. תוכלו לקרוא את המקרה שלו בפירוט החל מעמוד 7 כאן.

undefined

CC0, Eddau

פקד שירן הוא רק דוגמה. אחד מבין שורה ארוכה ונצחית של מקרים של גישה לא מורשת למערכות מידע ומודיעין של המשטרה מסיבות שונות, תופעה שזכתה כבר לכינוי במשטרה: “שליפות מידע”. אנחנו מקבלים הצצה חלקית לחומרת המגיפה מידי רבעון כאשר בית הדין לערעורים של המשטרה מפרסם את פסקי הדין שלו (רק אלו שהוגש ערעור לגביהם) וחלק מהתיקים נוגע לנוהל שליפות המידע. הדיווח האחרון הנוגע לרבעון הראשון של 2024, בדיוק עלה לאוויר וזה מקור טוב ללמוד בכלל על התנהגות כחולי המדים בהיבטים רבים.

אבל בחזרה לשליפות המידע. אין רבעון שלא מופיע מקרה או מקרים כאלו. אפשר ללמוד שזה הנוהג במשטרה, או כפי שכתבו השופטים בדיון עבר:

”...ניתן לומר כי בשנים האחרונות, עבירה של בדיקה במערכות משטרתיות שלא לצורך מילוי תפקיד הפכה ל'מכת מדינה'. מדובר בתופעה אשר ממדיה הלכו ותפחו בשנים האחרונות. לא בכדי הנחה המפכ”ל לפני שנים אחדות כי כל בדיקה במערכות המשטרה שלא כדין, קלה כבחמורה, תטופל בידי מחלקת משמעת ביד קשה, ועל דרך הכלל העוברים עבירה זו יעמדו לדין בפני בית הדין המשמעתי...“.

מילים חריפות וברורות, לא? הבעיה היא שמול המילים החריפות -הענישה תמיד מקלה. בחזרה לפקד שירן: אפשר ללמוד שהוא “בדק 17 אובייקטים” במערכות. עוד נכתב: “בשונה מרוב המקרים המובאים בפני בית הדין שעניינים הוצאת מידע ממאגרים, תיק זה נוגע בהוצאת מידע מסוד 'סודי ביותר' שהגישה לו נתונה לבעלי תפקידים מוגדרים מתוך אמון שיעשו בה שימוש אך ורק לצרכי התפקיד”. בנוסף, מדובר בקצין משטרה.

השופטים חוזרים ומפייטים ש”די במעשים אלו כדי להציב את מעשי הנאשם ברף הגבוה של החומרה”, והוא חדר למערכת שהיא “קודש הקודשים, בתחומה. דליפת מידע מהמערכת יכולה להוביל ל-חלק מושחר- ולהורדת מאמץ רב שנים לטמיון -חלק מושחר-”.

והעונש? שירן מסולק מהמשטרה? קנס כספי מרתיע? לא. בסוף השופטים גוזרים רק “נזיפה חמורה” והורדה בדרגה למשך 7 חודשים בפועל ועוד תקופה על תנאי. השופטים מציינים כי “מדובר בקצין צעיר המתחיל לבנות את קינו המשפחתי”, כנסיבות להקלה בעונש, וכי ההורדה בדרגה שוות ערך לקנס של 28 אלף שקל.

הענישה המקלה במקרים של שליפת מידע ממערכות המשטרה היא עקבית. את הנושא הזה בדקנו, אלעד מן ואנוכי, במסגרת בקשת חופש מידע, המענה הגיע, אך זה מצדיק פוסט נפרד.

אחר נושא שליפות המידע הלא חוקיות במשטרה עקב בדבקות אלי לנדאו באתר שלו Readitnow. תוכלו לראות כאן פרסומים רבים בנושא. לנדאו הלך לעולמו לאחרונה לעולמו, ופוסט זה מוקדש לזכרו.

אמיתי זיו ואלעד מן

באוגוסט 2023 אירע אירוע סייבר לא פשוט בבית חולים מעייני הישועה בבני ברק, פריצה שהשביתה מערכות שלמות ופגעה בשירות למטופלים. מנהלת בית החולים יצאה בקריאה לחולים לא להגיע. בפועל, בית החולים עבר לעבודה ידנית ולקח לו זמן לא קצר להתאושש מהאירוע.

Image

בנובמבר האחרון שלחנו, עו”ד אלעד מן ואנוכי, בקשת חופש מידע למשרד הבריאות לגבי האירוע בשני היבטים: ראשית, כמה זה עלה לקופת המדינה, בשים לב שאירוע הסייבר בבית החולים הלל יפה עלה למדינה 36 מיליון שקל.

שנית, האם ננקטו צעדים משמעתיים נגד… מישהו? חוזר מנכ”ל משרד הבריאות מאפריל 2020 קובע אחריות כללית ואישית של מנהל המוסד לאירוע סייבר ודלף מידע פרטי – כפי שאכן קרה במעייני הישועה.

כך כתב מן בבקשת חופש המידע:

ביחס לאירוע הסייבר במעייני הישועה באוגוסט האחרון (2023), נבקש לקבל פירוט של כלל ההוצאות והנזקים שנגרמו לבית החולים ומשרד הבריאות בקשר עם האירוע וניהולו בפירוט של סעיפי הנזק וההוצאה הנפרדים וזאת לרבות כולל הוצאות תוכנה, חומרה ושירותים.

נציין כי האירוע במעייני הישועה היה חמור וכלל גם דלף מידע אישי, רגיש, בעל אופי רפואי.

Image

למרות כל זאת, תשובת משרד הבריאות, ובכן, מקוממת. באשר להוצאות שנגרמו בשל המתקפה הם מסכמים אותן ב-350 אלף שקל שהלכו לחברת IR, אינסידנט ריספונס. אגב מדובר בחברה בשם טן-רוט. ולגבי הליכים משמעתיים, מכל סוג, ובכן, שום כלום. “בירור האחריות על האירוע נמצא בטיפול רשויות אכיפת החוק הרלוונטיות” כתב לנו. משרד הבריאות מגלגל את האחריות. למי בדיוק?

המרכז הרפואי ממערב

CC BY 2.5 Dr. Avishai Teicher Pikiwiki Israel

תוכלו לראות כאן את תגובת משרד הבריאות, הרגולטור הממונה כביכול, במלואה. אירועי סייבר הפכו מחזה שכיח בישראל בשנים האחרונות. מוסדות בריאות הם סחורה חמה עבור פצחנים מכל מיני סיבות, אבל חולשת הרגולטור – משרד הבריאות – ודאי אינה תורמת לחוסן הווירטואלי (נזכיר כי אחרי המתקפה על מעייני הישועה הייתה גם מתקפה על בית החולים הפסיכיאטרי איתנים, ועוד מתקפה על מרכז רפואי זיו בצפת).

בנוסף לכל אלו, גם מידע טכני על המתקפה לא מפורסם, מטעמי סודיות, דבר שפוגע ביכולת של כלל התעשייה ללמוד מהאירוע. “וקטור התקיפה שזוהה הוא גניבת זהות וכניסה עם הזדהות חלשה”, נכתב במענה, “תחקיר האירוע מוגדר כסודי ובשלב זה לא מפורסם”.

אם כבר הגעתם עד לכאן אתם מזומנים להיווכח שהכתובת הייתה על הקיר. בדיון בכנסת ב-2018 יושב המנמ”ר ומפרט את כל מערכות ההגנה שחסרות, ושאין לו משאבים לרכוש. באותו דיון הוא אומר, ובזה נסיים: “...היום יש את הגוגל דרייב המפורסם שדרכו מעבירים נתונים, אבל הוא מערכת לא מאובטחת...”.

Enter your email to subscribe to updates.